פסק-דין בתיק דמ"ש 35467-12-09

1.         התובעת עבדה כקופאית אצל הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") בתקופה מ-1/10/08 ועד 16/10/09.

            תביעת התובעת הוגשה, הן כנגד החברה, הן כנגד הנתבע מס' 2, אשר לטענת התובעת ניהל בפועל את העסק בו עבדה התובעת, והן כנגד הנתבעת מס' 3, שהינה בתו של הנתבע מס' 2, הרשומה כבעלת מניות של החברה.

            בתביעתה תובעת התובעת יתרת שכר עבור חודש 10/09, פדיון חופשה, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

2.         החברה לא הגישה כתב הגנה מטעמה, בעוד שהנתבע מס' 2 והנתבעת מס' 3 טענו כי יש למחוק התביעה נגדם על הסף בגין היעדר עילה, ו/או העדר יריבות כלפיהם.

            לחילופין טענו הנתבעים 2 ו-3, כי גם לגופו של עניין אין כל מקום לחייב אותם בסכומים שהחברה מחויבת לשלם לתובעת כשכר עבודה ו/או כפיצויי פיטורים שכן אין הצדקה להרמת מסך והתובעת לא הוכיחה קיום עילת תביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3.

3.         משאין מחלוקת כי התובעת עבדה בחברה - הנתבעת מס' 1, משהחברה לא הגישה כתב הגנה ואף לא נטען, כי הסכומים המפורטים בסיכומי התובעת (ועיין גם עמ' 7, שורות 22-26 לפרוטוקול מיום 27/12/10) שגויים, וכאשר גם הנתבעים מס' 2 ומס' 3 אינם טוענים שהתובעת אינה זכאית לסכום כלשהו מבין הסכומים אותם היא תבעה, היננו מחייבים את החברה - הנתבעת מס' 1, לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

א)         שכר עבודה עבור חודש 10/09 בסך של 1,960 ש"ח, וזאת בצירוף פיצויי הלנת שכר         מ-1/11/09 ועד התשלום המלא הפועל.

ב)         פדיון חופשה בסך 1,987 ש"ח, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1/11/09 ועד התשלום המלא בפועל.

            אין פיצויי הלנה על פדיון חופשה.

ג)          תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,987 ש"ח, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1/11/09 ועד התשלום המלא בפועל.

            אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה על תמורת הודעה מוקדמת (להבדיל ממקרים בהם המדובר בהודעה מוקדמת בפועל שניתנה, ואשר העובד עבד במהלכה, ואזי דינה כדין שכר עבודה לעניין הזכאות לפיצויי הלנה).

ד)         פיצויי פיטורים בסך 4,000 ש"ח, וזאת בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כחוק מתאריך 1/11/09 ועד התשלום המלא בפועל.

בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעים 2 ו-3, הגשת בקשה לפירוק, אינה מחייבת את התובעת להמתין עד למינוי כונס ואינה שוללת את סמכותו של בית הדין לדון בתביעה,
להבדיל ממצב בו כבר ניתן צו פירוק שאז, בהתאם להוראות סעיף 267 לפקודות החברות , אין להמשיך ולפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט של הפירוק.

בעניינו הוגשה בקשה לפירוק אולם טרם הוצא צו פירוק ולכן ניתן לתת פסק דין כנגד החברה.

החברה- הנתבעת1 תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח .

4.         בנוסף לחיוב החברה בסכומים הנ"ל, ביקשה התובעת כי פסק הדין יחייב גם את הנתבעים מס' 2 ומס' 3 בסכומים שפורטו לעיל.

            טענותיה של התובעת, בהתייחס לנתבע מס' 2, מבוססת על כך שהוא היה זה שניהל בפועל את העסק שבו עבדה, אם כי גם התובעת מודה שהוא לא רשום, לא כבעל מניות של החברה ואף לא כמנהל החברה.

            טענותיה של התובעת כלפי הנתבע מס' 2, כעולה מסיכומיה, מתמקדות במישור הנזיקי ובהמשך להחלטתנו מ-3/3/11 ולתגובת התובעת מ-13/3/11, אין מקום, בין היתר בהיעדר סמכות לבית הדין לעבודה, לחיוב הנתבע מס' 2 בתשלום הסכומים שפורטו לעיל מכח אותן עילות נזיקיות.